סליחה, למה ביקורתיות זה רק רע? בין ביקורתיות לקבלה רדיקלית.

לפני מספר ימים העליתי פוסט שקבל תגובות מעורבות. הרבה הגיבו בהסכמה . אבל היו לא מעט שלא. ולרוב אלו שלא הסכימו עימי (ממש זכותן) הטיחו בי בצורה כזאת או אחרת- את ביקורתית (סליחה- אבל גם זו ביקורת). זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את הביקורת הזאת עלי. וכנראה יש בה מן הנכון. עם השנים למדתי להכיר מקרוב את התכונה הזאת, להבין את השפעותיה המעורבות ולרוב גם הפחות טובות. למדתי לשתוק. "אם אין לך משהו נחמד להגיד, אל תגיד בכלל" אני מרבה לצטט את אימו של טאמפר הארנב מהסרט במבי. זו עצה מעולה.

עם השנים אני מתרגלת מה שנקרא קבלה רדיקלית. מוכנות לקבל הכל. הכל. אוהבת , לא אוהבת, נעים לי או לא- אני מזהה את התחושות והמחשבות שעולות בי , שואלת את עצמי אם הבעת דעתי תעזור או תחליש ובוחרת. הרבה פעמים אני בוחרת לשתוק. לשתוק ולקבל את מה שלפני- לקבל את זה שלאנשים שונים דעות שונות וטעם שונה, לקבל שדעתי היא רק דעתי והיא מושתתת על ידע מסוים ועבר מסוים, שלאנשים אחרים ראייה אחרת של המציאות. ובעיקר בעיקר- שמה שאנשים זקוקים לו זה חיבוק וחיזוק. במיוחד ילדים. חיבוק וחיזוק מעצימים את הביטחון העצמי, את הערך העצמי ומשפיעים על הדרך בה אנו נושאים את עצמנו בעולם ופועלים. ואין חשוב מזה. הדבר הכי חשוב עבור ילדיי , בעיני, זה שהם ידעו שלא משנה מה- לעולם אוהב אותם. השתדלתי לחנך את ילדיי שתחושת הערך העצמי שלהם אינה תלויה באחר אלא בעצמם בלבד. לא להיות תלויים בדעות של אנשים אחרים. וזה מתחיל למירב הבנתי בקבלה רדיקלית (זו הבאזזוורד של התקופה...) שלהם. "גם כשאני כועסת עליך אני אוהבת אותך". הייתי נוהגת לומר. יתרה מכך- גדלתי בבית ביקורתי וראיתי כיצד זה קיצץ לי כנפיים וכמה עבודה פנימית הייתי צריכה לעשות כדי לקבל את עצמי בדיוק כפי שאני (ועדיין עושה, למען האמת...).

בעוונותיי בקריירה המקצועית העתיקה שלי הייתי יועצת ארגונית. העברתי סדנאות של תקשורת מקרבת , מיומנויות הקשבה פעילה והעברת משוב. משוב זו הדרך של ארגונים לנהל את הביצועים של העובדים שלהם- מתוך כוונה לשיפור ביצועיהם. הדרך הטובה ביותר ללמוד משהו, היא לא אחת- ללמד אותו. מתוך ההנחיה וההדרכה למדתי כמה דברים מאוד מאוד חשובים שיישמתי בתוך חיי. אחד מהם זה חשיבות הדרך שבה אני מקבלת משוב , משוב אגב- מילה יותר קלה לעיכול מביקורת, אבל מהותית- אותו הדבר.

למדתי שאם אני רוצה להשתפר , לעשות את התפקיד שלי יותר טוב, כדאי מאוד שאקשיב למה שמישהו אחר רואה בי ובמעשיי. הבנתי שאני לא יכולה לראות את עצמי 360 מעלות ואני יכולה להיעזר בסובביי. בדיוק כמו שאני משתמשת במראה כדי לראות את עצמי מאחור. כדי להיות טובה יותר אני צריכה מישהו שיראה אותי מזוויות אחרות ויצביע על נקודות העיוורון שלי.

אז נכון שזה מכווץ לשמוע איפה פספסתי, לא דייקתי או פישלתי, אבל מאידך , זה מאפשר לי לרכז תשומת לב ומאמצים היכן שצריך.

במילים אחרות- למדתי להקשיב, למדתי לקבל ביקורת במקום לדחות אותה. לא תמיד אני מסכימה איתה, אבל לפחות אני לא פוסלת על הסף.

בקורסים שלי, אחד הדברים שאני מלמדת זה לתת משוב ולקבל משוב, בתור מיומנות בסיסית ללמידה. אני מלמדת שכשאני אני נותנת משוב אני משתפת מה ראיתי ומה דעתי על כך, אני מלמדת לתת את האופציה איך אני הייתי עושה את זה אחרת כאפשרות נוספת למה שנעשה. מאידך, אני מלמדת כיצד להקשיב ולמנף את מה שאמרו לי ומזכירה שתמיד יש לי את הבחירה אם לקבל את מה שהוצע או לא.

ביקורת או משוב הן חלק משותפות, ממערכת יחסים. אנחנו כל הזמן באינטראקציה, יש לנו השפעה הדדית זה על זה.

מאידך, דגש חשוב במיומנות הזאת הוא להביע דעה שאפשר לעשות איתה משהו. להגיד לנכה שהוא נכה זה חסר תכלית- הוא לא יכול לעשות עם המידע הזה דבר. המטרה של ביקורת , ואני בכוונה משתמשת במילה שסובלת מיחסי ציבור ככ גרועים , היא לאפשר הזדמנות נוספת לפעולה שתקרב אותי בצורה מדויקת למטרה שלי. זה לא לומר- את מכוערת. זה כן לומר- השמלה הזאת לא מחמיאה לך, לדעתי.

ודבר נוסף חשוב מאוד מאוד מאוד- מה הכוונה שמאחורי הביקורת. אם הכוונה להחליש, להשפיל, סתם להביע דעה שאין מה לעשות איתה, עדיף לשתוק. אבל אם הכוונה היא להיטיב- הרי זו בדיוק המטרה, לעשות את הדברים טובים יותר.

לרוב , בחיי זה ככה, אנחנו מתכוונים לטוב. אנחנו מפספסים בדרך שאנחנו מביעים את עצמנו . וזו בדיוק הסיבה שביקורת ככ מכווצת. ולכן יש חשיבות רבה מאוד על הדרך בה אני מנסחת את הדברים. לבוא בעיניים טובות, להציע (לרוב- אם לא שאלו אותי , לא אומר), לנסח את האופציה החלופית.

ואני חוזרת לקבלה הרדיקלית- אם האדם שמולי חש את אהבתי אליו, את העובדה שלא משנה במה יבחר – בדרכי או בדרכו, אקבל את מה שעשה , יהיה לו הרבה יותר פשוט להקשיב. אני לא מנסה לשנות אותו, אני מציעה לו הזדמנות לראות את עצמו.

ומפה, אם החזקתן מעמד עד כאן, אני מסובבת את המראה כלפי עצמי- וככה נראית חמלה עצמית.

את הביקורת העצמית וההלקאה אני מתמירה לכוונה טובה. החמלה העצמית מבטאת את הקבלה העצמית. ורק מתוך הקבלה העצמית, על כל חלקיי, אני יכולה לעשות משהו טוב יותר.