יש אלוהים ביוגה?

"עבודה זרה" נזדעקה קרובת משפחה דתייה חרדית שלי למראה התמונה מימין שהופיעה בסטטוס שלי בוואצפ.

בורות. עניתי לה. בורות.

אז נכון "שיש אלוהים" ביוגה סוטרה, ובכלל בדרך היוגה. אבל בין האלוהות של היהדות והאלוהות ביוגה יש מרחק רב. אם אהיה קצרה וממוקדת- אז כשביוגה סוטרה אומרים אישוורה, או באופנישדות אומרים בהרמן , ממש לא מתארים אותו כאל רחום וחנון (למרות שגם על זה יש לי מה לומר...) או זה אשר "חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה".

אם שמים פסל של בודהה או של גאנש הפוטוגני בסטודיו, זה אכן עשוי להתנגש עם הציווי של "לא תעשה לך פסל ותמונה" . בטח אם יש לי תלמידים דתיים... אפשר פשוט לחסוך את ההסברים המייגעים.

שלא לדבר על פולחן.

אפשר לומר שכפי שהיוגה מצטיירת בעידן זה יש בה מן פולחן הגוף. הצילומים המרהיבים של צעירות דקות גזרה בטייץ וגוזייה מדגימות גמישות נדירה עשויים להתפרש כ "אהלהת" הגוף. אבל זו לא הכוונה.

אני מלמדת פילוסופיה של היוגה בקורס מורות דתיות בירושלים. מהר מאוד הן הבינו את העניין. ויתרה מזאת, השתאו על הדימיון בין זו לבין הפילוסופיה של היהדות. כשיש מוכנות להקשיב לידע אחר ממה שמוכר לנו , אנחנו עשויות להיות מופתעות. לטובה.

חקירת הדמיון שבין "נשמה" ל"אטמן", בין "שכר ועונש" ל "פעולה – תוצאה (קארמה)" עשויים לגלות דווקא זיקה וקשר, וגם מן הסתם הבדלים.

לא סתם יש יותר ויותר מתרגלים יוגיים ובודהיסטיים בעידן הזה. כי זה לא מתקשר אצלנו לדת. עם זאת, התרגול הוא מאוד מאוד רוחני. והרוח – אחת היא.

הפילוסופיה של היוגה הינה יישומית. למעשה היא מספקת את המצע התיאורטי לתרגול המעשי. כדאי להכירה. אחר כך התרגול שלנו נראה אחרת לגמרי.